המרחק בין המצוי לרצוי
לא ישנתם טוב כבר כמה חודשים ? אתם לא מצליחים לשנות את המצב ? שינה של לילה רצוף נראית לכם כמו חלום בהקיץ ? אפשר לשנות את זה!
המון פעמים אני מדברת עם הורים שפונים אלי ומתלוננים שהם עייפים ונמאס להם מהרדמות ארוכות ומתישות, שהלילות ממש מתסכלים והם מבלים את הלילה בקימות רבות להרגעה של הילד.
כאשר אני שואלת הורה מה הוא עושה, בד"כ אני נתקלת בתשובה של" כלום" ," אין לי כוח", "מביא למיטה שלי" וכו'.
כמעט תמיד הורים פונים לדרך הקלה, וכששואלים אותם למה... התשובות לרוב דומות, "אין לי כוח", "אני עייפה מדי" , "זה הרבה עבודה".
ההורים רוצים לישון אבל קשה להם לפעול בשביל להגיע למטרה.
קיים פער גדול מאוד בין המקום בו הם נמצאים לבין המקום אליו הם רוצים להגיע, ומכאן נובע הקושי.
ככל שהמרחק בין הרצון לתוצאה גדול, כך הקושי רב יותר.
ניתן לראות זאת בכל תחום בחיים. לדוגמא, כשמתחילים דיאטה. אם אוכלים משהו אסור אז מוותרים, ואומרים אין טעם להמשיך.
גם כשרוצים לשנות מקום עבודה - המאמץ גדול, אין חשק להתחיל לחפש מקום, ולהתחיל לשלוח קורות חיים. אז מה עושים? פשוט מוותרים ונשארים באותו מקום ונשארים עם הסבל.
אלו רק דוגמאות קטנות מתחומים אחרים בחיי היום יום.
באופן כללי נוח לנו להישאר במקום בו אנחנו נמצאים, רגילים אליו ויודעים למה לצפות ומה הולך לקרות. ומהצד השני כל דבר שהוא בגדר משאלה או שאיפה, שטומן בדרכו קצת מאמץ ועבודה ,מרתיע אותנו כבר בעצם המחשבה שזה יהיה קשה ,אז מלכתחילה אנחנו מוותרים.
קורה שאני אומרת לאמא "בסוף התהליך את תגידי לילה טוב תתני נשיקה ותצאי מהחדר, ותחזרי בבוקר כשיתעורר", האמא אומרת לי " אין מצב ,זה חלום רחוק".
ואני יכולה להעיד שהחלומות האלו מתגשמים כל יום! ויכולים לקרות לכל אחד ואחת מכם. כן... גם לך !
בכל דבר שהילדים שלנו עוברים יש תהליך של למידה. כאשר הילד לומד לאכול מוצקים, מתחילים באוכל טחון וטעימות. לאחר מכן לאט- לאט מעלים את הכמויות ומוסיפים בהדרגה טעמים ומרקמים. עד שהילד לומד לאכול לבד. בתהליך הלמידה מתלכלך הבית, אבל אם נלך בדרך הקלה ונעשה את העבודה במקומו, הוא יתקשה ללמד לאכול בעצמו.
גם ילד שלומד ללכת עושה זאת בשלבים. וכשהוא נופל, הוא לא מתייאש וממשיך לנסות, וטוב שכך. במקרה זה, האמא לא תחזיק את הילד שלה רק על הידיים כדי למנוע ממנו נפילה תוך כדי התהליך. אם לא ייפול ויתנסה בעצמו לא ילמד ללכת לבד.
אותו הדבר בתהליך שינה והרדמות. יש המון ילדים שמתקשים לישון ולהירדם לבד. וזה טבעי !
כשם שחיבקנו אותם כאשר סבלו מגזים ומחלות והתקשו, ככה אנחנו צריכים להיות שם בשבילם כאשר אנחנו מלמדים אותם הירדמות עצמאית, ושינה רציפה. שכן גם תהליך זה חשוב שיהיה הדרגתי. על מנת ליצור בסיס טוב ולהטמיע בצורה טובה את היכולת החדשה.
כמו כל תהליך עם מספר שלבים, חשוב שנבצע אותו בצעדים קטנים, בייבי סטאפ.
אם אתם רוצים להתחיל לפעול ולהקטין את הפער מהמצוי לרצוי, ולהיות מאלו שמבצעים ולא רק רוצים, תתחילו בכך שתיקחו על עצמכם כל פעם משימה קטנה.
אם זה לעשות טקס שינה מסודר ולהקפיד עליו כל ערב. או להתחיל להתמיד בהרדמות. ללמד את הילד לקחת מוצץ לבד.
הדבר החשוב הוא לעשות, לא לשבת ולחכות שדברים יקרו מעצמם, זה בד"כ לא קורה אם יש בעיות שינה הנובעות מגורמי תלות. (מוזמנים לקרא מאמר בנפרד על הרדמות עצמאית וגורמי תלות).
ואם אתם מאוד רוצים לבצע שינוי אבל לא יודעים איך, או שאתם לא מהמתמידים, בשביל זה אני פה.
אני אפגוש אתכם, אשמע מה חשוב לכם, מה נקודת המוצא ומה המטרה, אכיר את הילד, אתן לכם הדרכה אישית מותאמת למשפחה שלכם, אלווה אתכם כל הדרך עד למטרה, תוך כדי התהליך אני מעודדת אתכם, מראה ומדגישה את סימני הדרך שעברתם. השיפור תמידי ונותן המון מוטיבציה להמשך. יש הבדל מאוד גדול בין לעשות לבד ולנסות כל פעם, לבין לפעול עם הדרכה יומיומית וראיה מקצועית על הנעשה.
אז בין אם תחליטו לעשות לבד ובין עם ליווי או הדרכה שלי, תזכרו, ככל שתתחילו מהר יותר המרחק בין המצוי לרצוי יתקצר. בהצלחה.
יקירה גז